ארדוט נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 10.10.12 באור יהודה.

2. לטענת התובע, בעוד הוא עומד להוריד נוסע, פתח הנתבע 2 את דלת רכבו, שחנה בצד הדרך, מבלי לשים לב לנעשה בכביש והדלת פגעה בצד ימין קדמי של רכב התובע.

3. לטענת הנתבע 2, רכבו עמד בחניה בצד הדרך ודלת הנהג היתה פתוחה, כשלפתע הגיח רכב התובע במהירות מעיקול הדרך, לא שם ליבו לדלת הפתוחה ברכב הנתבע ופגע בה.

4. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה נסע באיטיות לצורך הורדת נוסע מיד לאחר רכבו של הנתבע. בשעה שחלף על פני רכב הנתבע פתח זה את דלת הרכב ופגע בחלק הימני קדמי של רכבו. התובע הכחיש את גרסת הנתבע לפיה הדלת היתה פתוחה בטרם הגיע למקום וטען כי במידה והדבר היה כך הרי שהפגיעה היתה בפגוש הקדמי של רכבו ולא בצדו. התובע טען כי הנוסע שילם לו בעבור הנסיעה עם תחילתה וכי, בניגוד לעמדת הנוסע, לא היה עסוק במתן עודף בעת קרות התאונה. הנהג ביקש מהנוסע להעיד לטובתו אך הנוסע סירב וטען כי הנתבע 1 הוא "אבא שלו".

5. הנתבע 1 גם הוא חזר על גרסתו וציין רכבו חנה כחוק והוא אכן פתח את דלת רכבו והותיר אותה פתוחה במשך מספר שניות. הנתבע 1 טען כי בשלב זה הסיט מבטו לאחור על מנת לוודא כי ביתו יוצאת מהרכב לכיוון המדרכה ולפתע חש במכה בדלת.

עד מטעם הנתבע 1, שכנו, נסע ברכב המונית של התובע וטען כי התובע היה עסוק במתן עודף בעת קרות התאונה ולא הסתכל על הכביש. העד טען שהבחין בדלת רכבו של הנתבע 1 פתוחה בטרם חלף התובע עם רכבו במקום. העד הודה כי מדובר במחיר נסיעה קבוע אך הכחיש גרסת התובע לפיה שילם בתחילת הנסיעה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתו של התובע וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של התובע והיא מהימנה עלי. בנוסף, הנתבע עצמו הודה כי פתח את דלת רכבו, דבר המהווה סכנה לנוסעים בכביש.

גם תמונות הנזקים עולות בקנה אחד עם גרסת התובע לפיה הדלת נפתחה במקביל למעבר התובע עם רכבו במקום ועל כן הנזקים נגרמו לצדו הימני קדמי של רכב התובע ולא בפגוש הימני קדמי. יש לציין, כי גם מתמונות הנזק שצולמו מיד לאחר התאונה, עולה כי רכב התובע מצוי במרכז הכביש.

גרסת העד מטעם הנתבע היתה בלתי מהימנה בעיני וברור היה כי מדובר בעד מטעמו של הנתבע 1. כן, לא סביר בעיני כי התובע שנסע בכביש מעוקל ועמד להוריד נוסע בעוד 2 מטרים נסע במהירות.

מעבר לצורך, אציין כי גם במידה והיתה מתקבלת גרסת הנתבע, הרי שהיה מקום להטיל עליו אחריות בגין התאונה מאחר ובפתיחת הדלת והותרתה פתוחה יצר מפגע לנוסעים בכביש.

7. לאור האמור, והואיל והוכח שהתאונה ארעה בעת שהנתבע 1 פתח את דלת רכבו בעת שחלף רכב התובע על פניו, היה על הנתבע לשים לב ולפתוח את הדלת בצורה זהירה, רק לאחר שווידא כי הכביש פנוי ולהימנע מפתיחת הדלת כל עוד רכב התובע חולף במקום. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

8. לא מצאתי לנכון להטיל אשם תורם על התובע, שכן שוכנעתי כי פתיחת הדלת בוצעה במקביל למעברו של רכב התובע במקום. לפיכך, לא היה באפשרות התובע למנוע את התאונה.

9. באשר לנזק – התובע הפעיל את הביטוח ולמעשה תבע את הביטוח מטעמו בגין הנזקים הישירים. לפיכך, מצאתי מקום לקבל טענת נציג הנתבעת 2 לפיה את התביעה לפיצוי בגין נזק ישיר: שכ"ט שמאי, על התובע להפנות כלפי חברת הביטוח מטעמו. באשר לרכיב הפסד ימי עבודה, התובע צירף אישור מרו"ח מעיד על הכנסה יומית וכן הסכם השכרת המונית מבעל המספר.

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 13.3.13 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ד, 17 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.